<h1>כל בו הלכ' אישות סימן ע"ה</h1>
<h2>דף טו:</h2>
ומותר להתיחד עם הזכר ועם הבהמה שלא נחשדו ישראל על כך. אבל אין מוסרין תינוק ישראל לכותי ללמדו ספר או ללמדו אומנו' לפי שכולם חשודים על הזכור.
<h2>דף יז:</h2>
וכן אסור להסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה ואפי' להסתכל בצבע בגדי אשה שהוא מכירה אסור ולא יהלך אחר אשה בשוק אלא מסלקה לצדדין או לאחריו. ולא יעבור על פתח אשה זונה.
<h2>דף כ:</h2>
וכן אסור להסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה ואפי' להסתכל בצבע בגדי אשה שהוא מכירה אסור ולא יהלך אחר אשה בשוק אלא מסלקה לצדדין או לאחריו. ולא יעבור על פתח אשה זונה.
<h2>דף כב:</h2>
ואסור לתלמיד חכם לשכון בחצר שיש בו אלמנה אף על פי שאינו מתיחד עמה אלא א"כ היתה אשתו עמו. וכן אסור לאלמנה לקנות עבדים ואפי' קטנים ואסורה לגדל כלב מפני החשד.
<h2>דף לו:</h2>
וכן אסור להתיחד עם ערוה מן העריות בין זקנה בין ילדה חוץ מן האם עם בנה והאב עם בתו והבעל עם אשתו נדה. וחתן שפרסה אשתו נדה קודם שיבעול אסור להתיחד עמה אלא היא ישנה בין הנשים והוא ישן בין האנשים. ודוד ובית דינו גזרו על יחוד של פנויה ואפי' אינה ערוה. ושמאי והלל גזרו על יחוד הגוים. נמצא כל המיחד עם אשה שאסור להתיחד עמה בין ישראלית בין גויה מכין את שניהם מכת מרדות ומכריזין עליהם חוץ מאשת איש שלא להוצי' לעז על בניה. ומי שאשתו עמו מותר להתיחד עם כל אשה שאשתו משמרתו אבל בת ישראל לא תתיחד עם גוי אפילו אשתו עמו שאין אשתו משמרתו. ובעל ההשלמה כתב ואשת כהן שנתיחדה עם הגוי אינה אסורה בשביל כך לבעלה כהן וכן בת ישראל פנויה אינה אסורה לכהן בשביל כך. דדוק' אשה שנחבשה בידי גוים שבעל כרחה הוליכוה איכא למיחש שמא אנסוה אבל במקום שאינה מסורה בידו להיות שם על כרחה מותרת ע"כ.
<h2>דף נד:</h2>
המקדש באסורי הנאה אינם כלום. מכרן וקדש בדמיהן מקודשת חוץ מדמי ע"ז שתופסת דמיה.
